סיפור לשבת

השמש התחילה לעשות סימנים של שקיעה ואנחנו עמדנו בפני החלטה.

לעלות בשביל הקצר ולוותר לעצמנו, או לרדת בשביל דרך יער ירושלים ולהנות עוד קצת מאוויר הרים, טבע והליכה משותפת.

היינו חמישה עיוורים שני לקויי ראייה וארבעה חברים רואים.

"ימינה ליער, תוך חצי שעה נגיע לנקודת יציאה ונחתוך חזרה לכיוון נקודת הסיום" הכריז רונן שהוביל את הקבוצה והבטחון שלו השפיע עלינו.

ירדנו לשביל היער והתחלנו ללכת בבטחה. עם הזמן שעובר, השמש השוקעת והחושך שהגיע, הרגשנו איך הבטחון של רונן הולך ונעלם ומצאנו את עצמנו, חמישה עיוורים, שני לקויי ראייה וארבעה חברים רואים, אבודים ביער בחושך, בלי קליטה, על דרך ללא שביל, עם מכשולים מאתגרים בלשון המעטה.

"תוך חצי שעה נגיע לנקודת יציאה" הפך לכמעט ארבע שעות שגיששנו באפילה וסחבנו בקושי אחד את השני, עד כמעט לאפיסת כוחות של חלקנו.

בעקבות המקרה, הגענו לשתי מסקנות עקריות:

א. פעם אחרונה שאנחנו הולכים אחרי מדריך עיוור ביער.😎

ב. אנחנו מחפשים עוד חברים רואים שיצטרפו לקבוצת ההליכה הכי מגניבה ומיוחדת בירושלים.

 

* מתאים לכל גיל

*אתם בעניין?

מוזמנים להרשם בטלפון 026599556

לעוד פוסטים

ביום שיא בנושא האש שערכנו לכבוד חנוכה היו תחנות מותאמות ומונגשות במרחבי בית הספר.